את הזמן אי אפשר לעצור ,
כל שנעשה מחוגי השעון ימשיכו לדהור .
גם אם לרגע חשבנו שהכל עמד מלכת ,
מהר מאוד גילינו שחלף סתו ,חורף, אביב, קיץ ושוב שלכת ...
בעודנו הלאה ממשיכים,
אוספים בכל יום את השברים ,
כל יום הפך ליום עתיר באתגרים,
בטוב ובפחות טוב החיים ממשיכים ...
שמיים נפתחו היושב במרום בהשגחה פרטית מעניק כוחות ,
לשאת על כתפיים את כובד הכאב – אפילו שהן כל כך עדינות.
להמשיך לעשות ולפעול למרות המהמורות ,
להאבק , להתמודד ויחד עם זאת את הטוב לראות...
להתענג על מירב רגעי החסד הנעימים ,
לתת לנשמה להתרפא ולהחלים כשלמעלה מלאכים שומרים .
לדעת שיש ידיד וידידה טובים בסביבה הקרובה ,
שיודעים להיות שותפים אמיתיים ולהושיט יד לעזרה.
ומלמעלה יש מי שרואה ושומר ואת הדרך מאיר,
זו ההרגשה – אותה אי אפשר להסביר...
וברבות הימים נוכל אולי להבין איך עמדנו במשימה
באומץ , בגבורה , בתושיה ובתעצומות נפש מלאות באהבה.
מרגע לרגע מתחזקים ולומדים לחיות עם החסר,
מבינים שעם השנים מתבגרים ומתפקחים .
מעריכים וזוכרים את הימים שהיו נפלאים וקסומים
ולבניה מחודשת מתקדמים ...
(אקרוסטיכון אבשלום)
מוקדש באהבה רבה
למירב בן צור ולילדים הנפלאים מלאכי , ידידיה ונעמי .
במלאת שנה לפטירתו של אבשלום בן צור