אבישג

לפנות מקום בנשמה לאהבה ... לחמלה... לאחדות ... לסובלנות ...

לְהוֹדוֹת עַל כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְהַכִּיר בַּטּוֹב בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ. לוֹמַר תּוֹדָה עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים הֵם בְּעֶצֶם מַהוּת וְעִקַּר הַחַיִּים

לא נמתין , נעשה עכשיו ! נאמר כמה אנחנו אוהבים, נציין את מה שאנחנו מעריכים... בפה מלא ובביטחון באמונה שזה העיתוי הנכון.

כְּאֵב מְפַלֵּחַ אֶת הֶחָזֶה כַּמָּה קָשֶׁה הַיּוֹם הַזֶּה ... לְהָכִיל בְּתוֹךְ הַלֵּב הָאֶחָד אֶת כָּל אֲשֶׁר אָבַד.

נַאֲמִין שֶׁמֵּהַמּוּעָקָה עוֹד תִּצְמַח הַחֶדְוָה. נִרְאֶה בְּמַעֲלַת הָאַחֵר וְאֶת הַבְּיַחַד נְשַׁמֵּר.

רוח הסתיו החמימה מתקררת לאיטה... עוטפת ברכות נעימה , את השנה החדשה.

רוחות נעימות את הפנים מלטפות. וברגע אחד של דממה לקחת נשימה שאיפה עמוקה ונשיפה איטית ומדודה.

לפעמים ללכת אל הלא נודע הוא מצב בלתי נמנע. בלי חשש לומר פה טוב ובכל זאת לקום ולעזוב... להשאיר מורשת וזכרונות טובים ללכת בלי להזעיף פנים.

לחבק את החיים גם כשהזכרונות עולים. לראות את הדרך מתעקלת ודברים חדשים מזמנת ...

לאפשר למחשבות לשוטט ככה סתם מעת לעת . להודות על מה שיד ועל מה שחסר לנשום .. לא למהר.

הבנתי שאת העבר לא אשנה ואת העתיד דמיינתי הרבה... העבר המעיק לא הפסיק להציק... והעבר המחוייך והנפלא העניק רגעי חסד להתרפקות שלווה.

בחיים האלה צריך להיות שחקן ולחיות במנגנון משומן כאילו בלי חריקות, כאילו בלי דאגות.