השקט בחוץ מתוח
אפשר לשמוע את נעימת הרוח.
את קול הנְהִי אפשר להרגיש באוויר
מרגע כזה אף אחד לא מזהיר.
הבכי מחלחל אל עמקי הנשמה
והתהום נפערת שוב ליממה.
ושוב מחדש הסיפור יסופר
ופעם נוספת נרגיש שאין מחר...
ומיתוך אותה דממה מעיקה
נקום ונפתח את סכר השתיקה.
נספר בחיוך על אותם רגעים
שבהם היה רגוע ונעים.
ומתוך אותו רגע מקסים
נשוב אל מסלול החיים.
נמלא את הגוף בכוחות מחודשים
ונמשיך את הנפש להעצים.
ג' באייר תש"ף 27.4.20