השביל ארוך ומפותל
לא רואים את האופק בכלל...
ובעת הצעידה הארוכה והמתמשכת
עולות מחשבות על המסלול שבו את הולכת.
ובמסלול הזה אבנים רבות
חלקן את הדרך מסמנות.
ואז את מגלה
שלכל אבן יש מטרה.
יש אבנים שמעכבות ומסמנות לך - עצרי !
הפסיקי ללכת ! - שבי ! - חישבי !
כשתניחי לנפש להיות שלווה
הראש יהיה פנוי לקבל כל מחשבה.
הלב יהיה פנוי להתחלות חדשות.
האמיני שהאבנים המעכבות הן טובות,
הן גורמות לנו להבין שלפעמים צריך הפסקה,
גם הנשמה צריכה איוורור והפוגה.
ג' בתמוז תש"ף 25.6.20