לדעת מה טוב בשבילי,
להכיר בערכי.
להבין שלא הכל תלוי בי
ויש כל כך הרבה כוחות הפועלים מסביבי...
לאט לאט מזדחלת המחשבה
איפה אני ב"תמנוה".
ואני מבינה שכוחותי כלו
הניצוץ והחדווה נדמו .
הנפש בטוב חפצה
לא רק לעצמה ...
הנשמה מבינה
שכבר מיצתה...
וברגע של הירהור
הכל הופך ליותר ברור .
מתחדדת המחשבה
שצריך לסגור תקופה.
לפעמים ללכת אל הלא נודע
הוא מצב בלתי נמנע.
בלי חשש לומר פה טוב
ובכל זאת לקום ולעזוב...
להשאיר מורשת וזכרונות טובים
ללכת בלי להזעיף פנים.
להודות על כל הטוב שהיה
ולצעוד לקראת התחלה חדשה ...
י"ט בטבת תשפ"ג 12.1.23