אבישג #דרך

משהו מקונן בך רוצה לפרוץ בצעקה אבל אתה - אל האופק הרחוק מביט בכמיהה ומתפלל לסימן קטן מהבריאה שמשהו כבר יקרה ויפתיע שמשהו יאיר , יפציע ...

כשמשהו טוב מסתיים מקוננת בך תחושת אפרוריות. כשמשהו מסתמן כסוף – מתגנבת העצבות ... וכשמגיע הקץ לדבר אתה רוצה להאמין שהעולם מחדש אותך מזמין .

וביום שהכל נגמר ואת כבר לא יכולה להיות את מבינה שאת כבר לא במקום של לעשות. ואת מחפשת את המקום שלך בעולם מבינה שכל עשייתך הייתה תמיד לכולם.

בכל אחד טמון אור קטן הוא שוכן מהיום בו נולדנו – מזמן... יש מי שאת אורו מיד רואים ויש מי שאורו נחבא אל הכלים.