דמעות כמטר יזלו
ואישוני כארובת השמים נפתחו
המים ניגרים מהם
כנחל לא אכזר
רק לפני רגע שמח הייתי ורענן
ואולם רק עזבתיני
והנה נשבר גאוני
הכל מסתובב סחור סחור
ואני בתוך מערבולת
בלעדייך הכל ריק, חלל, חלל,
חלל ריק לגמרי
ורק אני תוהה ובוהה בו -
מי אני ?
מה אני ?
איפה אני ?
אבוי לי נלכדתי במחשבותי
הלילה אני אבוד
ושוב אותה טרגדיה
טרגדיה חוזרת ונשנת
מאז שנת 1956 ... כן .... כן ...
הדמעות ניגרות מעיני-
בלא שארצה.
אנחות עולות ממעמקי נשמתי -
בלא שאחפוץ
גחלי אש בוערים בקרבי -
בלא ...
מהו סוף המעשה ?
זאת לא אספרה , זהו רזי ביני לבין אלוהי
הוא ידון אותי אם לכף חובה או לכף זכות.
23 אוגוסט 1962