לא עול ימים וקמול פנים אנוכי
כי אביבים שלוש ועשרים עברתי
ומוח שנון וחד הוא מנת חלקי
אף כי שתוי אנוכי ורווי יין
אך זו מחשבתי כמוה אין
עולת ימים את אך לא קמולת פנים
אביבים שבע עשרה עברו עלייך יהודית
ועדיין את באבק אביב הנעורים
למה חגור תאזורנה מותנייך
ומלחמת קודש תקראי תגר לקהל מחזרייך
בעוד שנים מספר תספקי כף בכף
על יפי נעורים שככה זה חלף
לא חבקת נער בזרועותייך
ואת סודך ורזך לעצמך שמרת
גיל העשה רק פעם אחת יבוא
כי לעולם ילבלב הפרח
בבוא היום נבול ינבול, כלא היה
ורק עלה נידף ברוח
ישאר תלוי בניצן המושרש
אך היופי וההוד אבד עם הזמן שחלף,
שחלף לבלי שוב .
1 פברואר 1962