אזיל דמעות , כמטר יזלו,
על כל בני חמדה בגלות הלכו...
לילה ארור ומיגע,
לילה אחרון בעיר המופע
רגעים אחרונים בהשפילו הר וגבע
אש הלהבה והתבערה כובתה
דליי מים רבים הושלכו בה
כאילו לא היתה ולא נבראה
תקופה ארוכה של חזיונות וחלאה
דמעות מעיני יזלגו על אידיאל נשגב
על אידיאל שבו הושקע עמל רב
ועתה כחורבה ושממה נעזב
ומושלך לזיכרון העבר שנחרב
משליך אנוכי מאחורי גבי
חמש שנים שכה יקרו לי
חמש שנים של סבר וסחי
חמש שנים שבהן הלכתי מדחי אל דחי.
עין במר בוכה ולב שמח
עוד תזרח החמה ואורו של ירח
ויפיצו בו שמחה ורוח נוחות ארוח לאחר חמש שנים של לילות קרח.
28 אוגוסט 1962