כהר גבנונים נצבת מולי
וערפילי הזוהר והיופי
קורנים - מאירים
את חשכת הלב הדואב
למולי הבריאה -
שהיא כה תמימה
נפשי מאוד נקשרה
נסתבכתי בעבותותייך
וכמו מוכה חלום
צועד אני מול התהום
נטשטשו פעמי
ולא אדע אנא אלך
האם לקראת ים המצולות
או אל שלוות האכזבות ?
על כן אנא ברוב חסדך
השיבי לי אהבה כנה
אהבה טהורה
כשם שרותי -
נשמתי -
אלייך כה תשתוקקנה
לעד
לעולמי
עולמים. 2 יולי 1962