בּוֹאוּ נַאֲמִין שֶׁהַכֹּל אֶפְשָׁרִי
שֶׁכָּל שֶׁנַּעֲשֶׂה יֵיטִיב לֹא רַק לִי...
נִרְאֶה בְּזִיו פָּנָיו שֶׁל הָאַחֵר
נַמְעִיט לִשְׁפֹּט וּלְבַקֵּר.
נָכִיל אֶת כְּאֵב הַזּוּלָת
וְנִתְקַדֵּם לְאַט ... לְאַט...
נְאַפְשֵׁר לְעַצְמֵנוּ לַעֲצֹר,
לְהַרְהֵר,
אֶת הָרֶגַע לֶאֱצֹר.
לְהוֹדוֹת עַל כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ
לְהַכִּיר בַּטּוֹב בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ.
לוֹמַר תּוֹדָה עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים
הֵם בְּעֶצֶם מַהוּת וְעִקַּר הַחַיִּים
לִחְיוֹת בַּהֲוָיָה חִיּוּבִית
בְּעֵינֵי הָאַחֵר לְהַבִּיט.
לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת בְּלִי לְזַיֵּף
לְהַאֲמִין בַּטּוֹב בְּלִי לְהִתְיַפְיֵף.
לִבְנוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים
לְצַד זִכְרוֹנוֹת יָפִים.
וְכָל יוֹם מֵחָדָשׁ,
לִחְיוֹת !
לִחְיוֹת אֶת הָרֶגַע – עַכְשָׁו...
לֹא לְוַתֵּר עָלָיו... שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ תשפ"ה
טוֹבָה, מוּאֶרֶת, מְאַחֶדֶת וּמַשְׁמָעוּתִית.
כ"ז באלול תשפ"ד 30.9.24