ברגע אחד השמיים מתקדרים
נעתקות המילים
פתאום השקט מכה בחזקה
ועל הנשמה משתלטת המועקה.
רוויי צער ומכאוב
מניין את הכוחות אפשר לשאוב ?
איך את התהום שנפערה
נמלא מחדש בשמחה ?
ואי אפשר לפרוט למילים
את תעצומות הנפש אותן אנו צריכים.
להכיל את היגון והדאבה
ובכל זאת להאמין שהכל לטובה ...
רבים יאמרו שהזמן מרפא
מי שעיניו בראשו ודאי יראה
שהזמן מקהה קצת
מעמעם את הרגשות העזים במעט...
יש בנו נשמה שיודעת לטמון בקרבה
שברון לב, שמחה ואהבה.
בכפיפה אחת נושאת את כל הכוחות
ולהמשיך לחיות...
החיים שוב מוכיחים שיש גיא בין ההרים
ובעמק הזה נתמודד עם כל האתגרים
וברבות הימים הדרך תואר
ובזוהר של אמת נראה את המחר.
כ"א באלול תשפ"א 29.8.21
לעילוי נשמת ברוריה ליאור בת מרגלית שנבלעה בכ' באלול תשפ"א 28.8.21
מוקדש לגיא , מאיה, יואב ונועה .