יהודה רמתי ז"ל

מי אתה, אבא יהודה ? פיסת חיים שאבדה ... לא הכרתיך מספיק כמה עוד יכולת לנו להעניק ... האיש עם הנשמה העדינה שסערה בקירבה. איש יפה בעל פנים כל כך טובות ומאירות, עיניים צוחקות וחיוך ממיס לבבות.

פורסם ב YNET . היה ניסיון להפנות את השירים לגרפולוג מומחה. בימים אלה העניין לא מתקדם.

נכתב במסגרת לימודים במכללה לחינוך "גבעת ושינגטון" אלול תשמ"ז , ספטמר 1987.

אנו המנצחים ואנו המנוצחים מרחבים בידינו - אך הפתרון לא שלנו אנו כחומר ביד היוצר את אשר יאמרו נעשה ונשמע דם נשפך וניגר כמים זה דמנו – לא דמם

זהו שיר שלאחר המלחמה שיר שצריך לבטא הודיה אולם אני עדיין נתון בהזייה למרות ששבוע חלף מים השחרור כולי עדיין נתון אי שם

מחשבות אודותיכם אהוביי - אישתי ובני אחד אחד על כל פרטיו שרה, אבישג, חמוטל , נוניהאם יש גבול – סיג לאהבה ? אין – למענכם יקירי הקדשתי בזה את מילותי אולי הן דלות תוכן בכתב אך מלאות ערגה ואהבה בתוכי, בי, בליבי כי אתם כל ישותי - אני אביכם האוהב יהודה.

עוד יום חלף ואחריו בא הליל ועוד איזה ליל לילה ארוך ומיגע רק ערב בא תאמר מי יתן בוקר אין סוף כאן לילה

הגי'פ עצר והמפקד ירד גם אני ירדתי כאן תל פרמה כאן תמקם את כיתתך על שרידי החומה אנחה הדדית קלה כל טוב ולהתראות.

אזיל דמעות , כמטר יזלו, על כל בני חמדה בגלות הלכו... לילה ארור ומיגע, לילה אחרון בעיר המופע רגעים אחרונים בהשפילו הר וגבע

והיה בהגיע שעות הסערה לובשת הארץ קדרות ועלטה הפרח עוד לא יפיץ ריחו השמש לא עוד תזרח ברוב הדרה

דמעות כמטר יזלו ואישוני כארובת השמים נפתחו המים ניגרים מהם כנחל לא אכזר רק לפני רגע שמח הייתי ורענן

כים סוער והר גועש מתחבט ליבי בקרבי תר אחר תקווה שעדן פעמיה אף לא במרחקים.